לרוב הסיבה שאנשים באים לפוליטיקה היא כבוד, זוהי הסיבה שבגללה רוב האנשים רצים למשכן הכנסת, אך יש גם סיבה אחרת שבשבילה אנשים באים לפוליטיקה, והיא עבודה בשביל הציבור.
לצערנו, רוב האנשים שבאו בשביל הכבוד – באמת מצליחים, ומובילים מפלגות וסיעות, לעומתם, אלה שלא באו בשביל הכבוד, אלא בשביל האזרח הקטן – כושלים אחד אחרי השני.
איך זה קורה? אפשר לעשות חלוקה בין הפוליטיקאים שבאו בשבילכם ואלא שלא, אז איך לא מצליחים אותם פוליטיקאים שכולנו היינו רוצים שיהיו בדרגות הגבוהות ביותר?
פשוט כי הם לא מבינים שכדי להשפיע על הציבור, הם צריכים לשחק את המשחק, למרות שהם שונאים לשחק אותו. זה כמו שרוב בני האדם לא אוהבים ללכת לעבוד, מדוע הם עושים את זה? כי הם יודעים שכדי "ליהנות" הם יצטרכו לסבול.
ככה גם אותם פוליטקאים, אם הם יבינו שבשביל שהם ישיגו את המטרה שלהם ("ההנאה"), הם יצטרכו לשחק את המשחק ("הסבל") – כך נראה יותר אנשים שבאו לתרום באמת משפיעים לנו על המדינה.
לכן עם הצמד האוזר&הנדל לא יבינו שבשביל להשפיע הם יהיו חייבים לשחק את המשחק – אז מהר מאוד הם ימצאו את עצמם בחוץ. זה לא גורם לאנשים להצביע להם, כשהם לא מדברים תכלס אלא רק מדברים בעקיפין. מדוע (לדוגמא) ליברמן עם שמונה מנדטים, והם מתחת לאחוז החסימה? האם זה בגלל שאיווט עשה משהו מיוחד? כנראה שלא.
לשניהם יש פוטנציאל עצום, הם רק צריכים לפתוח את העיניים. כיום אין במדינת ישראל מפלגת ימין ליברלית אחרת מהליכוד, הם יכולים להגיע רחוק אם רק ישחקו את המשחק.
