קהל מצומצם ביניהם חברי הפרלמנט הלטבי, נציגי הקהילות היהודיות, ראשי ארגונים יהודים ודיפלומטים, השתתפו בטקס לציון שואת יהודי לטביה, שהתקיים ביער רומבולה בפאתי בירת לטביה ריגה, בו נרצחו 25 אלף מיהודי העיר הי"ד בתקופת השואה.

אלכסיי שריפוב שהיה הנואם המרכזי בטקס, התייחס באופן אמיץ לפרק שחור בהיסטוריה של לטביה ואמר: "היום אנו מוקירים את זכרם של 25 אלף יהודים שנרצחו באכזריות ביער רומבולה בפעולה שאורגנה על ידי הנאצים. במימושה של פעולה זו השתתפו, לצערי, גם כוחות מקומיים".

לדבריו: "משך שנים ארוכות האירועים הטראגיים האלו בהיסטוריה של לטביה הושתקו זמן רב. בימי הכיבוש הסובייטי פעילי הקהילה היהודית בקושי הצליחו להציב במקום שלט עם הכיתוב 'לזכר קורבנות הפאשיזם'".

כידוע לאחר הכרזת העצמאות של לטביה מברית המועצות רבים ממנהיגיה ניסו להמעיט בחלקו של העם הלטבי לרצח היהודים בשואה והציגו את הלטבים שלחמו לצד הגרמנים כ"קורבנות הכיבוש הנאצי".

אחר תחילת מלחמת העולם השנייה והחלת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הורע מצב היהודים כתושבי ברית המועצות, וכ-5,000 מראשי הקהילה הוגלו לסיביר.

לפני השואה נמנו בלטביה כ-94,000 יהודים ובסוף 1941 נמנו רק כ-85,000, בעיקר בגלל הגליות לברית המועצות וכן הגירת יהודים. עם הפלישה הצליחו להימלט עוד כ-15,000 מהיהודים, ולכן נותרו בעת הכיבוש רק כ-70,000 יהודים.

במהלך 1941 רצחו הגרמנים כ-34,000 מיהודי לטביה, בעיקר בבורות ירי. בשלב השני רצחו הגרמנים את רוב יושבי הגטאות בגטו ריגה, בגטו דאוגבפילס ובמסגרת טבח לייפאיה (ליבאו). בשתי פעולות אלו נרצחו בסך הכל כ-25,000 יהודים בטבח יער רומבולה שבקרבת ריגה.

בשנת 1943 כבר נותרו בלטביה רק כ-5,000 יהודים בשלושה גטאות ובמספר מחנות עבודה. עם התקדמות הצבא הסובייטי נלקחו הנותרים מיהודי לטביה ברכבות ולאחר מכן ברגל בדרכם לגרמניה, ורובם נהרגו בדרך זאת. מהמחנות בגרמניה ניצלו רק כ-1,000 מיהודי לטביה. כמו כן ניצלו כ-150 יהודים בעזרת מקומיים לטבים, וכן שרדו מספר עשרות יהודים שנמלטו והצטרפו לפרטיזנים.