ביומה הראשון של הממשלה החדשה, שהושבעה אתמול (ראשון) הספיקה לתקוף ימינה את הממשלה מספר פעמים. פעם על הכוונת עמיר פרץ ותוכניותיו הסוציאליסטיות, ופעם ניסנקורן ונאומו במשרד המשפטים. ופעם את שר החקלאות החדש ותוכניתו.
יום אחד בלבד הספיק לימינה לתקוף את הממשלה רבות, וזו בדיוק הסיבה שימינה צריכה להישאר באופוזיציה. דמיינו לעצמכם את ימינה נכנסת לממשלה הזו. ביום כזה נפתלי בנט הוא שר לא בכיר ולא משמעותי במיוחד, וימינה היא עלה תאנה בממשלה. ביום כזה הם היו שותקים פעם אחר פעם ומובכים אל מול התוכניות של שרי הממשלה החדשה. הם היו חסרי השפעה ויכולים לצעוק מעט בקואליציה אך מהר מאוד היו מושתקים. משמעת קואליציונית לפני הכל.
אך היום הם יכולים לצעוק, יכולים לבקר, ומבדילים את עצמם מהליכוד. אידיאולוגית, ערכית, ומעשית. יום אחד הספיק לימינה כדי לעשות זאת, ושנה וחצי לפניהם. אם ימינה תשכיל לבקר, לתקוף, ולהביך את הליכוד פעם אחר פעם היא תבדל את עצמה מהליכוד ותחזיר מצביעים. אם ימינה תשכיל לחבר את השטח בחזרה, לעשות חריש עמוק ולהחזיר את אמון המצביעים בה. זה יכול להיות תחילתו של שינוי ועלייה. שינוי מגמה. אם ימינה תעשה זאת, זה יהיה משהו חדש מתחיל גרסת 2020.
