דרמר ציטט את ראש הממשלה יצחק רבין לשעבר מי שעמד מאחורי הסכם אוסלו. וכתב. "נחוש בדעתו לקדם פיתרון מציאותי לסכסוך עם הפלסטינים, פרש ראש ממשלת ישראל את חזונו לשלום בנאום לכנסת. לפלסטינים, לדבריו, יהיה "פחות ממדינה", ישראל תשמור על השליטה הביטחונית על בקעת הירדן "במשמעות הרחבה ביותר של מונח זה", ירושלים תישאר מאוחדת תחת ריבונותה של ישראל, וגושי ההתנחלויות ביהודה ושומרון יהפכו לחלק מישראל." כך אמר יצחק רבין.

דרמר כתב: "המילים הללו לא נאמרו לאחרונה על ידי בנימין נתניהו אלא על ידי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, בשנת 1995, כשהגן על תהליך השלום באוסלו שהחל שנתיים קודם לכן עם הנשיא ביל קלינטון ויאסר ערפאת."

דרמר כתב: "הרחבת הריבונות הישראלית לשטחים מסוימים ביהודה ושומרון לא תשמיד, כפי שמבקרים רבים טוענים את הפיתרון של שתי המדינות. אבל זה ינפץ את האשליה של שתי המדינות. ובכך, זה יפתח את הדלת לפיתרון מציאותי של שתי מדינות ותוציא את תהליך השלום מהמקום שהוא נתקע בו מזה שני עשורים."

דרמר הסביר את דבריו: "במשך 20 שנה ניסו ראשי ממשלה ישראליים שונים לקדם את השלום עם הפלסטינים. בשנת-2000, אהוד ברק הציע ויתורים גורפים בקמפ דייוויד. בשנת-2005, אריאל שרון הוציא את ישראל באופן חד צדדי מרצועת עזה. בשנת-2008, אהוד אולמרט הציע אפילו יותר ויתורים. ב-2009 קרא בנימין נתניהו לפיתרון של שתי מדינות במסגרתו מדינה פלסטינית מפורזת תכיר במדינה היהודית והסכים להקפאה עשרה חודשים (בבנייה ביו"ש). מוקדם יותר השנה התחייבו נתניהו וגם בני גנץ, ראש ממשלת ישראל החלופי, לנהל משא ומתן על בסיס תוכנית השלום של הנשיא טראמפ."

דרמר הוסיף: "לאורך כל הדרך דחו מנהיגי הפלסטינים כל תוכנית שלום ישראלית תוך שהם מקדמים באופן שיטתי תרבות הדוחה את השלום ומפארת את הטרור, כולל על ידי מתן קיצבה חודשית לכל החיים למשפחות טרוריסטים שרצחו יהודים."

"דחייתם של מנהיגים פלסטינים לא הפתיעה את מי שמבין כי הסכסוך בן המאה מעולם לא עסק בהקמת מדינה פלסטינית. זה תמיד עסק בדחיית המדינה היהודית."

דרמר הסביר כי "זו הסיבה שמנהיגים פלסטינים התנגדו לפיתרון של שתי מדינות שהציעה ועדת פיל בשנת 1937 ולתכנית החלוקה של האו"ם בשנת 1947. זו הסיבה שהם לא התאמצו להקים מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה בין 1949 ל- 1967, אז שטחים אלה נשלטו בהתאמה על ידי ירדן ומצרים. וזו הסיבה שהם דחו הצעות מרובות למדינה מאז שהחל תהליך אוסלו, כולל ההצעה האחרונה של טראמפ."

"הקונצנזוס של שתי המדינות עבר למקום שהופך כל עסקת שלום לבלתי אפשרית. למרות שזכרון הקהילה הבינלאומית קצר, עם ישראל לא שכח שהתגובה הפלסטינית להצעת השלום הנדיבה של אהוד ברק הייתה קמפיין טרור בו נרצחו יותר מאלף ישראלים, או שמעשיו של שרון עם ההתנתקות בעזה הפכו לבסיס טרור, והכריח שוב ושוב מיליוני ישראלים להיכנס למקלטים."

"הקונצנזוס הנוכחי של שתי מדינות אינו אלא אשליה של שתי מדינות. וזו הסיבה שעל ישראל להמשיך בדרך אחרת לקידום השלום, באופן לא מפתיע, לאחר שסירבו למשא ומתן ישיר במשך כמעט עשור, הפלסטינים דחו את תוכנית השלום של טראמפ."

לכן קובע דרמר: כי "לנוכח דחיה זו ורצון לקדם פיתרון מציאותי לסכסוך, ישראל מתכננת להרחיב את הריבונות לשטחים שיישארו חלק מישראל בכל הסכם שלום ריאלי. במקביל, ישראל לא תאריך את הריבונות על שטחים שתוכנית טראמפ מייעדת למדינה פלסטינית עתידית ותתחייב לא לבנות בשטחים אלה בשנים הקרובות."

דרמר סיכם: כי "רבים טענו, כולל כמה מחברינו, כי על ישראל לא לנקוט בצעדים חד צדדיים. אולם חלק מאותם חברים מחאו כפיים על נסיגת החד-צדדית של ישראל מעזה בשנת 2005 מכיוון שהם טענו בטעות שהיא תקדם את השלום. למרבה הצער, זה לא עשה זאת. זה חיזק מאד את חמאס, סיכן את ישראל וסיכויי השלום קיבלו מכה קשה."