לאחר שהצעת החוק של מבר הכנסת סמוטריץ נפלה אתמול (רביעי) בכנסת, אודות להעידרותם של חברי כנסת רבים מן הליכוד ובתוכם ראש הממשלה, פרשנית גלי צה״ל עירית לינור מסבירה בפוסט שפירסמה ברשת החברתית פייסבוק מדוע מה שקרה אתמול חשוב יותר מועדת החקירה עצמה.
"בימים אלה אני מצויה בסופת תיקונים ביתית" כותבת לינור. "אני אומרת "תיקונים" עממי ולא "שיפוצים" יוקרתי, כדי להדגיש שבסוף המהלך הדרמטי השינוי המרכזי באסתטיקה של חיי הוא שהגג לא ידלוף לי על הראש בחורף."
"כיוון שאני מעבירה את רוב זמני בהמתנה לאנשי מקצוע, התפנה לי חלון זמן לפרשן פוליטית את סערת ההצבעה על ועדת החקירה הפרלמנטרית לניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון."
"קיסרנו האהוב נתניהו, למרבה הצער, הוא חסיד גדול של בית המשפט העליון, על כל קלקוליו הרבים. למעשה הוא אף התרברב בכך. גם כיום הטענות היחידות שיש לו כלפי מערכת המשפט מסתכמות במנדלבליט. זהו פגם רציני של נתניהו, אבל הוא תמיד היה שם ויש לשער בצער שעמדתו לא תשתנה."
"ניגודי העניינים של שופטי ביהמ"ש העליון, שנחשפו לאחרונה בעבודה עיתונאית מרהיבה של קלמן ליבסקינד, הם חמורים מאוד, ועם כל חומרתם הם אחד הפגמים הזוטרים שלהם, ומתגמדים בהשוואה לפלישתם לתחום הפוליטי והתערבותם במדיניות הממשלה בניגוד לחוק – דוגמה עדכנית היא פסיקותיהם החוזרות ונשנות בעניין הסתננות, ופסילת כל חוקי ההגירה של המדינה. האחרון שבהם חוק הפיקדון."
"למעט חופן של ח"כים, קומץ אזרחים וקורט אנשי תקשורת – אף אחד לא מתעניין בתחלואי בית המשפט העליון ובהשפעתם על הדמוקרטיה. לא מאשימה את הרוב. הרוב גם לא מתעניין בכלכלה מעבר לתלוש המשכורת שלו. זה מצב בריא מאוד לנפש הפרטית, אבל מקשה על ניהול קמפיין להארת עיני הציבור. מה גם שתיקון מערכת המשפט הוא עניין ממושך וסבוך ,עמוס במונחים משפטיים וכמובן מנה גדושה של דמגוגיה. הוא גם דורש הסכמה פוליטית רחבה שתישען על הסכמה ציבורית רחבה. שתי אלה לא הושגו. אנחנו אפילו לא בתחילת הדרך."
"מבחינה פוליטית, זכינו בקואליציה ביזארית וחומצית, שמבוססת על בסיס מוצק ומכוער: שלוש מערכות בחירות שלא הביאו להכרעה. על הבסיס הזה נוספה הקורונה, והפחיתה עוד יותר את החשק ללכת לבחירות רביעיות. תוסיפו לזה את חוסר הרצון המולד של נתניהו לבקר או לתקן את ביהמ"ש העליון בעניינים הרציניים יותר, ותקבלו אפס רצון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתדגמן "טיפול" בבית המשפט העליון."
"הסערה הימנית בעד ועדת החקירה התחוללה בעיקר בטוויטר, שם עסקו בה אולי 300 צייצנים. זה הספיק כדי שנתניהו יסכים לדגמן הצבעה ליכודית שתומכת בה, וזו כבר בעיה כי הטוויטר הוא לא העולם וגם לא הליכוד וגם לא מרכז הליכוד. טוויטר, כמו שכתב יהונתן גפן, הוא "מקום קטן, עלוב ומשוגע" ולא צריך לתת לו להכתיב מדיניות."
"מדיניות צריך להכתיב על סמך הדף שלי, כמובן! אבל זה לפעם אחרת. אז ממש לא נורא שלא קמה ועדת החקירה. מה שנורא הוא התנהלות ביהמ"ש העליון לאורך שנים בכל הנוגע לסמכויות שנטל לעצמו. מה שנורא הוא הימנעותה של המערכת הפוליטית מהצבת גבולות בין הרשויות, וכאן אחזור על הביקורת שלי כלפי נתניהו: הוא נושא בחלק לא מבוטל מהאחריות. אבל עמדתו כלפי מערכת המשפט מייצגת גם הסכמה ציבורית רחבה ובעיקר אדישות ציבורית רחבה."
"הקרב על דמותו של בית המשפט העליון לא הבשיל לכלל מהלך פוליטי ולא הצליח לעניין את הציבור מספיק כדי שיניע פוליטיקאים לפעול בעניין. וכאן להצבעה הכושלת דווקא יש תרומה חיובית: הריב הפוליטי הצליח לעניין את התקשורת בכלל, ולו כדי לשמוח לאידו של נתניהו, או להתפעל מח"כ סמוטריץ', שהציע את הקמת ועדת החקירה. עד עתה לא היתה התגייסות עיתונאית להדהד את גילוייו של ליבסקינד. הם הרי מציגים את שומרי הסף באור שלילי מאוד, ומוטב לפתוח מהדורות בעדכונים מחקירת עוזרות הבית במעון ראש הממשלה."
"אבל במסגרת הדיווח על הסערה בכנסת טפטפו בכל זאת כמה מילים חדשות שעד עתה לא פילסו את דרכן לתודעה: שופטי בית המשפט העליון פוסקים בניגוד עניינים, מיטיבים עם חבריהם ועם קרובי משפחתם, נשיאת ביהמ"ש פסקה לטובת חברה שמיוצגת על ידי בעלה, וכשמבקשים מהם להגיב – הם משקרים. ועכשיו הציבור הרחב יודע משהו חדש, ובפעם הבאה יידע יותר. בפעם הבאה הוא יהיה אדיש פחות.וזה שווה יותר מוועדת חקירה פרלמנטרית."
