מוריי שיינברג התבונן באימה כשקצין נאצי החזיק בידיו אקדח, הקצין חטף תינוק בן שישה חודשים מידיה של אמו והעיף אותו באוויר. זה היה ב-1944 במחנה ההשמדה אושוויץ, והאסיר היהודי מוריי עמד לחזות במעשה אכזרי כה קיצוני שירדוף אותו לנצח.

כשהתינוק טס כלפי מעלה, הנאצי לגלג, "אם אתה לא יכול ללכת, תעוף". אחר כך כיוון את אקדחו, לחץ על ההדק וירה בתינוק המעופף. כאשר האם ראתה זאת היא התעלפה מייד, ואז גם היא נורתה בראשה. את העדות הנוראה הזאת מספרת נכדתו של מוריי.

שש שנים בתוך הגיהנום: ההוצאה להורג הכפולה הייתה בין אינספור זוועות שאיש העסקים הפולני מוריי נאלץ לסבול במשך כמעט שש שנים באושוויץ ובמחנות השמדה ועבודה נאצים אחרים.

בשנת 1940 הוא הפך לאחד משמונת היהודים הראשונים שנכלאו באושוויץ. מאוחר יותר הוא יהיה בין האחרונים שנמלטו ממחנה ריכוז אחר – דכאו – בעזרת קצין גרמני.

כעת, 25 שנה לאחר פטירתו של מוריי, סיפרה אחייניתו מרילין שמעון את סיפור ההישרדות המדהים שלו לראשונה בספרה החדש, First One In, Last One Out. "הראשון להיכנס, האחרון לצאת". היא חושפת כיצד "דוד מוריי האמיץ נאבק יותר מחצי עשור של רעב, עינויים ומכות עקובות מדם לאחר שנלכד על ידי חייליו של היטלר."

במהלך תקופה זו, הוא נאלץ לצפות בירי של 'חומת המוות' ולהשתתף במשחקים נאציים חולניים – כולל הליכה על הגב עם רגליים באוויר.

"הסיפור של דודי הוא ייחודי בכך שהוא היה פשוטו כמשמעו הראשון במחנה הריכוז והאחרון לצאת ממנו", אומרת המורה לשעבר מרילין, המתגוררת בניו יורק, ארה"ב. "בכל פעם שהלכנו לבקר אותו כילדים, הוא היה מספר לנו את אותם סיפורים. הוא היה מאוד אמוציונלי – הוא היה בוכה, צורח."

"הוא היה קם, מצביע על כל הצלקות בגופו, אומר 'תראו מה הם עשו לי', ומראה לנו את המספר שלו – 31321 – מקועקע על זרועו, הוא היה אומר לנו 'אם אני אראה נאצי אני ירה בו, לא שום שאלות'. הוא לא יכול היה להרפות. זה היה חלק ממנו עד ליום מותו."

ניצול השואה הגיבור מוריי התגורר בחלק ניכר מחייו בקליפורניה, לאחר שחיילים אמריקאים מצאו אותו מסתתר בתעלה מחוץ לחומות דכאו, מוקף בשתן ובצואה שלו, בשנת 1945.

ניצול השואה גדל למעשה כמעט 6,000 מיילים משם, בבירת פולין ורשה, שם התגורר בדירת חמישה חדרים מפוארת עם משפחתו.

הוא יליד 11 ביולי 1911 – הצעיר מבין תשעה אחים – מוריי היה ילד פופולרי ומאושר. "הוא נראה ארי", סיפרה מרילין, ל-THE Sun כיום בת 66.

"היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות." מבלי שהיה ידוע לו על כך לנער הצעיר, מבטו יסייע לו יום אחד להונות את הנאצים, אשר בתחילה לא חשדו שהוא יהודי.

לאחר שאיבד את שני הוריו בגיל 17, מוריי השתלט על עסק בגדי גברים היוקרתי של אביו והפך למוצלח מאד. הוא גם שירת בחיל הפרשים הפולני במשך שנתיים, והפך לקצין בכיר, ואז הקים משפחה.

אולם ב-1 בספטמבר 1939 – היום בו פלשה גרמניה לפולין – חייו השלווים של מוריי עם אשתו הראשונה מרים ושני ילדיהם התנפצו. הרחוב שלהם רעש וגעש בגלל רעש של מטוסים שהסתובבו מעל לראשם, מבנים התפוצצו ועלו באש ושכניהם נורו למוות. עד מהרה היה האזור צחנת בשר שרוף.

זו הייתה רק תחילתו של הסיוט של המשפחה. שלושה חודשים לאחר מכן, בשעה שתיים בצהריים ב -3 בדצמבר 1939, נלקח מוריי מביתו על ידי חיילים גרמנים, לאחר שחבר ילדותו אמר להם בחקירה כי הוא עשיר גדול עם חנות מצליחה.

שתי דקות בלבד ניתנו לו להתלבש, מוריי בכה ליד אשתו וילדיו ואמר להם "אני אוהב אתכם" ואז נגרר באיומי אקדח, הוא לא ראה עוד את משפחתו, הם נרצחו על ידי הנאצים.

לאחר מספר העברות מכלא לכלא עם מכות ועינויים, ב- 14 ביוני 1940, הוא הועבר לעבודה במפעל גרביים בגרמניה – מה שיתברר מאוחר יותר כאושוויץ. הוא היה בין שמונת היהודים הראשונים שנכלאו במחנה – כולם עשו הסכם כדי לעזור זה לזה להסתיר את זהותם היהודית.

"כשהוא היה במסדר בו קבעו מי לחיים ומי למוות הייתה אישה שנשאה תינוק", סיפרה מרילין בבכי, "הנאצי כיוון את האקדח אל האם ואמר לה שתצעיד את התינוק. התינוק היה בן חצי שנה, ולא יכל ללכת. הוא השליך את התינוק באוויר – הוא ירה בתינוק. הנאצי אמר 'אם התינוק לא יכול ללכת, תן לו לעוף'. ואז הוא ירה באם."

בסופו של דבר, למרות מאמציו של מוריי לשמור על סוד זהותו היהודית, זהותו היהודית התגלתה במקלחת. חיילים נאצים גילו שהוא מהול, שברו כיסא על ראשו והצליפו עד שהוא הפך שחור וכחול ואז עזבו אותו.

באפריל 1945, לאחר שהועבר למחנה דכאו, בעלות הברית התקרבו במהירות, הוא הצליח לברוח, הוא נעזר על ידי קצין נאצי בכיר, שענה לשם, רודי, איתו יצר חברות יוצאת דופן. בריחתו של מוריי כללה חצייה של גדר תיל של המחנה, ירי בשני קצינים נאצים, ולבישת מדים של אחד מהם.

לאחר מכן הוא הסתתר בתעלה מכוסה על ידי זרדים ועשבים, ושם רודי הביא לו אוכל וגם היה צוחק איתו כל לילה.

מוריי נמצא על ידי חיילים אמריקנים ב -29 באפריל – יום לפני התאבדותו של היטלר. הוא היה היחיד מבין שמונת האסירים היהודים הראשונים באושוויץ ששרדו.

בסופו של דבר מוריי פתח חיים חדשים בלוס אנג'לס – אך מעולם לא שכח מה רודי עשה למענו. וכשהוא פגש פנים אל פנים את חברו הנאצי לשעבר בבית המשפט במהלך משפטי נירנברג, הוא העיד: "אם הוא לא היה עוזר לי, לא הייתי כאן כדי לספר את הסיפור שלי."

"הגוי עזר בהצלת היהודי ובסופו של דבר היהודי הציל את הגוי", אומרת מרילין, כיום מרצה לשואה.

הוא נפטר בלוס אנג'לס בשנת 1996, בגיל 85. יהי זכרו ברוך.