חמישי לפני שבוע וחצי, נתניהו יוצא בדרמטיות מקבינט הקורונה ומסנן "יוצא לצורך לאומי". לאחר מכן יסתבר שהוא יצא לצורך הסכם שלום שפורסם באותו ערב עם איחוד האמירויות.
נתניהו נשא בערב ההסכם הנורמליזציה כשכולו מחויך ורגוע. לא בגלל שהביא שלום עם מדינה ערבית, לפחות לא זה הסיבה העיקרית. אלא נתניהו היה מרוצה שלאחר מספר כשלונות בכנסת ובענייני הקורונה, הצליח להוזיז את סדר היום לנושא האהוב עליו – הנושא המדיני.
נתניהו יודע שלא משנה מה קורה, ברגע שמדברים על הנושא המדיני, הקהל מצביע ברגליו. זה קרה עם תוכנית המאה שהצליח להחזיר מנדטים מכחול לבן, וציפה שזה יקרה עכשיו עם בנט.
אך בפעם הראשונה נתניהו אינו מצליח "לשתות" מנדטים מבנט. הוא ניסה וניסה וניסה – אך ללא הצלחה. יש שיגידו שזה בגלל ביטול הריבונות שהימין נותר מאוכזב, אך זה קרה גם עם הסכם המאה שראשי יש"ע פתחו בקמפיין נגדי, ולמרות זאת נתניהו הצליח להחזיר את המנדטים. אז מדוע זה לא קורה גם עכשיו?
ובכן בכל כתבה/ראיון בעשר שנים האחרונות כששאלו את מצביעי הליכוד מדוע ממשיכים להצביע נתניהו, הם היו עונים- "מי יחליף אותו?" מבחינתם לא היתה אופציה ראויה להחלפת נתניהו. אך עכשיו, לאחר כ-7 שנים של ניסיונות, בנט הצליח לעשות את מה שכל כך רצה – להיתפס כאופציה ראויה מול נתניהו.
והוא אכן הצליח, כ-7-5 מנדטים מהליכוד "נערו בסקרים" לכיוון בנט. נתניהו ציפה שההסכם השלום יחזיר את המנדטים בדיוק כמו בעסקת המאה – אך ללא הצלחה.
כשנתניהו ישב בבלפור בסופ"ש האחרון וראה שאין שינוי בסקרים, ובנט נותר יציב – ההחלטה להסכם האוזר שמונע בחירות התקבלה.
