עמית סגל כתב בחשבון הטלגרם שלו ביום רביעי האחרון: "מי אמר שקבינט הפיוס לא מצליח? הנה, מול עינינו הנדהמות, שלום עכשיו ומועצת יש"ע משתפים פעולה כדי לסכל את יוזמת הסיפוח של נשיא ארצות הברית. אחזור שנית, למי שהצטרף אלינו זה עתה: הנהגת המתנחלים פועלת כעת כדי לסכל את המהלך שבמסגרתו, בתוך שבועות בודדים, תעניק ארצות הברית של אמריקה את ברכתה להחלת החוק הישראלי על כל יישובי יו"ש, בקעת הירדן ועוד אזורים נרחבים ביהודה ושומרון."
"טירוף כזה, שחצנות כזו, לא נראו במקומותינו כבר שנים. אם האיחוד האירופי, כחול לבן, מדינות ערב מתנגדים למהלך במקביל להנהגת המתנחלים, סימן שמישהו מהם חייב לטעות, טעות היסטורית."
"ראשי המתנחלים מעלים חששות מוצדקים על חשש לקמילתם האיטית של כתריסר יישובים שיישארו כמובלעות, אך שוכחים שכיום כל יישוב הוא מובלעת בלב שטח לא-ישראלי. הם מתלוננים על "היעדר רצף טריטוריאלי ישראלי" לאורך כביש 60, כשהיום אין רצף ואין טריטוריה. הם חוששים מהקפאה דה-פאקטו בכמה יישובי קצה, ומפקירים את מעלה אדומים, אפרת, קרית ארבע ועוד 130 יישובים שיוכלו להתפתח ללא הגבלה."
"בלי טובות מהעולם ובלי ממשל צבאי. את סירובם האנין הם עוטפים בבכיינות כלפי הממשלה המקומית ובהכפשות של דונלד טראמפ. "הוא לא ידיד ישראל", אמר עליו בשחצנות שלא תאומן ראש מועצת יש"ע דוד אלחיאני. שלא במקרה, זה נאמר בראיון לעיתון הישראלי היחיד שחושב אותו הדבר, עיתון "הארץ".
"דמות המפתח במועצת יש"ע היא זאב חבר, זמביש. האיש השתקן הזה לא התראיין כמעט מעולם, ומעולם לא הפסיק לבנות. זו גם השקפת עולמו: פחות מילים, יותר מלט. לכן הוא מתלהב פחות מהצהרות בינלאומיות. זו השקפה ששווה דיון עמוק יותר, אבל עם סנדלים וג'ינס קשה להבין שלפעמים מילים משפיעות יותר. אם הוא לא זוכר, הוא מוזמן להתקשר לאוניברסיטה האיסלמית ששוכנת היום בבניין האולפנה לשעבר של נווה דקלים. היה שם הרבה מלט, אבל לא הייתה לגיטימציה בינלאומית והסכמה לאומית, והסוף ידוע. עכשיו יש כזו, והם מתמקחים על קו הבנייה בהר ברכה."
"המתנחלים היו תמיד גרועים מאוד בדיפלומטיה. כעת חיה הם הסכנה הגדולה ביותר לקיומה של תכנית הריבונות. זהבה גלאון, אבו מאזן וג'ו ביידן מחזיקים להם אצבעות. זו הקריאה האחרונה לנוסעים ללה-לה-לנד: תתעשתו."
חה"כ בצלאל סמוטריץ' פרסם מאמר תגובה בערוץ 7 שבו הוא כותב: "עמית היקר,
"יש לי הרבה מה לומר על התוכן (ויכוח לגיטימי בשאלות של סיכון/סיכוי עם לא מעט היגיון בשני הצדדים), אבל נדמה לי שהפעם צריך להתחיל מהסגנון."
"אתה בהחלט אדם חכם, אפילו מבריק, אבל קח בחשבון שיש גם קצת שכל שמפוזר בעוד כמה מקומות. בוא נגיד שאם מתוך עשרה קבין חכמה שירדו לעולם לקחת אתה תשעה, עדיין יש איזה קב אחד שמסתובב לו בראשם של עוד כמה אנשים שעשו כמה דברים בחיים, חלק ממנו לקחו גם המתנחלים"
"המטורפים והשחצנים האלה, כפי שאתה מכנה אותם, היו הראשונים לזהות את הסכנות האדירות שבהסכמי אוסלו. כשכמעט כולם חוץ מהם היו בעיצומה של אקסטזה דתית כמעט סביב אופוריית ה"שלום" והמזרח התיכון החדש, הם היו שם עם השחצנות שלהם וצעקו מעל כל במה שזה יתפוצץ לנו בפנים ובאוטובוסים במרכזי הערים. אשכרה לא יודע מאיפה היתה להם השחצנות הזו לחשוב שרק הם יודעים מה טוב ומה נכון מול כולם, שסגדו באותה העת לקונספציית הנסיגות."
"המטורפים האלה התנגדו גם לגירוש וניבאו בחוצפתם את כל מה שקורה עכשיו בעזה וביישובי הדרום. צריך מידה רבה של טירוף כדי לעמוד שוב ושוב, לבד מול כולם, ולצעוק מול בגדי המלך החדשים."
"ובכלל, מהיום הראשון הם היו מטורפים גדולים. נכנסו והתבצרו בטירוף מלון בחברון, עלו שוב ושוב, בשחצנות שקשה למצוא, לסבסטיה, ומאז בחוצפה מקימים עוד ועוד ישובים ומאחזים, נאחזים בעיקשות שיש רק לחצופים באדמת הארץ, מכוננים את עפרה, חיים ציונות, ושומרים על מדינת ישראל ותושביה."
"בני קצובר, דניאלה וייס, ישראל הראל ויהודה עציון, זמביש וראשי המועצות לדורותיהם, ועוד ועוד. מטורפים שכאלה. סביר להניח שבלי הטירוף הזה כמעט שום דבר מזה לא היה קורה."
"ואתה יודע מה, בניגוד לתדמית, הם היו ונשארו סופר פרגמטיים וידעו לעשות לא מעט פשרות. פשרת קדום, פשרת אלון מורה, ועוד ועוד. אבל הם ידעו – עם האמונה הגדולה, הזהירות, והחושים המחודדים שלהם – לזהות סכנות ולהבחין בין פשרה חיובית שמקדמת את ההתיישבות והגאולה לבין כזו מסוכנת שתביא לאסון."
"ובין מטורפים ושחצנים עם אידיאולוגיה לוהטת וחדוות עשיה גדולה יש גם לא מעט ויכוחים, מהם נוקבים מאוד. ויכוחים סביב פשרות – מהם בהערכת המציאות ומהם בתרגום האידיאולוגיה הגדולה לחיי המעשה."
"וזה בסדר, מותר לך לקחת חלק בויכוח החשוב הזה ולהיאבק על עמדתך בנחישות, בדיוק כמו הצד השני. אבל בכבוד ולא בשחצנות. טוב בעצם, אולי כן בשחצנות. אני חושב שאני יודע מאיפה ינקת אותה. אחרי הכל גדלת במקום הנכון."
