עם עליית מקרי אנטישמיות בעולם, מי יכול היה לדמיין דיפלומט ערבי נוצרי, המשרת את מדינת ישראל, שהוצב במדינה מוסלמית שיעית שיש לה גבול פתוח עם איראן. זהו סיפורו של השגריר הערבי הנוצרי הראשון אי פעם – ג'ורג' דק, שנבחר לכהן לשגריר באזרבייגן בנובמבר 2018
סקוט רוס מערוץ CBN האמריקאי, ראיין את השגריר, ושמע ממנו על איך זה להיות ערבי נוצרי ולשרת את מדינה יהודית. לפני התפקיד הראשון שלו כשגריר, דיק עורך דין במקצועו, נולד ביפו, וגדל בקהילה הנוצרית האורתודוכסית שם.
דיק סיפר על הניגוד בין תל אביב ליפו: "אתה יודע יפו היא עיר הנמל העתיקה ביותר בעולם שעדיין קיימת", הסביר דיק. "היא לפחות בת 8,000 שנה והדבר המצחיק הוא שתל אביב היא פחות ממאה שנה, וקוראים לנו פרבר של תל אביב; תל אביב-יפו."
"אני חושב שזו צריך להיות יפו-תל אביב. כלומר, הם גדולים בגודל, אבל אנחנו גדולים בהיסטוריה," אמר דיק.
"בשבילי זה הסיפור של ישראל" אומר דיק, שכיהן כדיפלומט, כולל כסגן שגריר בניגריה ונורבגיה. ועכשיו קיבל את תפקידו הראשון כשגריר באזרבייג'ן השיעית המוסלמית.
בעבר אזרבייג'אן היתה חלק מהרפובליקה הסובייטית עם גבול פתוח עם איראן, אזרבייג'ן ניהלה קשרים טובים עם ישראל מאז שקיבלה את עצמאותה בשנות ה -90.
"מדוע אתה, ערבי נוצרי, בחרת להיות שגריר במדינה היהודית?" נשאל דיק. "הקדשתי יותר מעשור עבור מדינת ישראל, ואני מאוד נלהב מכך, זו סיבה חשובה שאני באמת מאמין בה," אמר.
"איך אתה מגיע לזה כערבי לאמץ ערכים יהודיים, מדינת היהודים, עם יהודי?" נשאל דיק. "גדלתי כאן בעיר יפו ובבניין שלנו היו ארבע דירות. בקומה הראשונה זה היינו אנחנו, משפחה נוצרית ערבית. מולנו הייתה משפחה ערבית מוסלמית. מעליהם התגורר זוג יהודי דתי. ובצד השני מעלינו גר כומר קתולי שנולד במקור כיהודי, אך ניצל על ידי מנזר בשואה בפולין, והפך לכומר בתנאי שיישלח לכהן בארץ." הסביר דיק.
"הסביבה הזו מבחינתי מסמלת את מהות הגיוון ההופך את המדינה הזו למה שהיא", אמר. "זה המקום בו יהודים ונוצרים ומוסלמים יכולים לחיות עם אמונתם ללא חשש, שם מטפלים רופאים ערבים בחולים יהודים בבתי חולים בתל אביב, ורופאים יהודים מטפלים בחולים ערבים מסוריה."
דיק אמר שזה טבעי לכל ישראלי, לא משנה מה אמונתו, הוא חלק ממה שהוא כינה "הפרויקט הישראלי".
"יש לך שופט נוצרי ערבי שיושב בבית המשפט העליון בישראל. יש ערבים שזוכים בתחרויות ריאליטי במדינה הזו. יש לך כמה ממיטב החוקרים הרפואיים בישראל שהם ערבים, יש לך את הדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית עד לא מזמן." הוסיף.
מעבר לתמיכה במדינת היהודים, הוא אמר שתמיכה בישראל דמוקרטית מסייעת גם להבטיח עתיד נוצרי במזרח התיכון.
"ישראל חשובה לי באותה מידה, ערבית וכנוצרית, כך גם לכל אזרח יהודי במדינה, מכיוון שאני מאמין שמזרח התיכון ללא מקום למדינה יהודית הוא מזרח תיכון שאין לו מקום לאף אחד אחר" הסביר.
"אבל השקפתך נמצאת במיעוט, לא?" נשאל דיק.
"אני חושב שזו השקפת המיעוט מכיוון שאנשים עשויים להרגיש את זה בצורה הזאת, אבל לא תמיד יש להם את הדרך לנסח אותה," הוא ענה. "יש אנשים שאוהבים את זה ואנשים שלא אוהבים את זה."
לפני מספר שנים הוא נאם באוניברסיטת קליפורניה, מספר סטודנטים שקראו לעצמם "סטודנטים למען הצדק הפלסטיני" כשהם אוחזים שלטים וקוראים "חופש חופש לפלסטין" ו"תחי האינתיפאדה" וניסו למנוע ממנו להמשיך בדבריו.
"איך אתה רואה את תנועת החרם, הסנקציות נגד ישראל נשאל דיק: "אתה יודע, ישראל מתמודדת עם הרבה יריבים מאז קיומה, בתחילת הדרך הם ניסו להשמיד את ישראל בצורה צבאית באמצעות מלחמות צבאיות בשנת 48 ', 67', 73 והם נכשלו, לאחר מכן, הם ניסו לפתוח במלחמה דיפלומטית עם החלטת האו"ם הקובעת כי הציונות היא גזענית, גם זה נכשל," אמר.
"והיום אנו רואים דרך חדשה לנסות להכניס את ישראל למשבר והם מנסים להכניס את ישראל, הפעם, למשבר מוסרי על ידי ניסיון להביא אנשים טובים ומשמעותיים לפקפק בזכותה של ישראל להתקיים, הסיבות משתנות, אבל השנאה נשארת זהה." הוסיף דיק.
"יש מצווה לאוהב את האויבים שלך. איך אתה עושה את זה?" נשאל דיק. "זו לא מצווה קלה, זאת כנראה הקשה ביותר להתמודד, עבורי כנוצרי בפרט." ענה דיק.
"אני אגיד לך דבר אחד, במזרח התיכון ובישראל בפרט אין לנו את המותרות להיות פסימיסט, מכיוון שרק על ידי שמירה על התקווה אנו יכולים לשאוף שהתקווה תחזיק אותנו בחיים. עבור הרבה אנשים הסיפור שלנו – הסיפור היהודי והסיפור הערבי – אינם ניתנים לאיחוי, שאחד בא על חשבון האחר, אבל אנחנו לא יכולים לחיות יחד? אני לגמרי לא מסכים."
"למעשה, עובדה שישראל היא המקום היחיד במזרח התיכון בו אנשים מכל הדתות יכולים לחיות ללא פחד, זה המקום היחיד שמראה מודל של מדינה ויכול לאפשר לך להיות נאמן למי שאתה, ובאותו הזמן, תהיה ברכה לאחרים ללא קשר למי שהם." אמר.
סבא וסבתו של דיק, שהגיעו במקור מיפו, ברחו במלחמת העצמאות ב -1948 והגיעו ללבנון. ובכל זאת, כנגד הסיכויים הם חזרו. "מה זה שקושר את הסיפור היהודי ואת הסיפור של משפחתי יחד? העובדה ששנינו סבלנו סבל רב ובכל זאת בחרנו באחריות ולא בהתקרבנות. שנינו עברנו טרגדיות איומות ובחרנו בעזרה עצמית, לא ברחמים עצמיים, חיים, לא מוות." אמר. "זה סיפור התקווה, ואם הם היו יכולים לעשות את זה אז, אין סיבה שאנחנו לא יכולים לעשות את זה היום."
"האם אתה סמוך ובטוח כי מה שאתה מאמין בו יבטיח את עתיד ילדיך?" נשאל דיק.
"עובדה שכאן, זה המקום היחיד שעדיין יש לנו את האור הזה, יש לנו את האמת הזו, אני מקווה כי מתי שיהיו לי ילדים – הם יגדלו במדינה הזו גאים במי שהם, והם יעזרו לאחרים, הם יהיו ברכה למדינה שלהם ולאזרחים ללא קשר מי האנשים האלה."
