שנת 2020 היא כנראה אחת מהשנים שהאנושות בכלל, וישראל כפרט תרצה לשכוח. בכל העולם ניסו לפענח איך לצאת מהמשבר שיצר נגיף חדש מסין, הקורונה, וכך גם בישראל.

אך בישראל, בנוסף לנגיף שיצר שלושה משברים – כלכלי, בריאותי וחברתי, היו צריכים להתמודד עם המשבר הפוליטי, משבר שכמוהו מדינת ישראל לא ידעה מעולם.

שלוש מערכות בחירות בתוך שנה וחצי. עם אינספור פולטיקאים שהדבר היחיד שמניע אותם הוא להיכנס / להישאר בבלפור, ועם אזרחים שלא מכריעים את הכף, ולתוך כל הבלאגן הזה נכנסה הקורונה.

משנים עברו, אנחנו יודעים שלרוב ממשברים יוצאים מנהיגים/אנשים שהעם רואה בהם כמנהיגים. אם זה ממחאה החברתית של 2011 – סתיו שפיר ואיציק שמולי.

אם זה מהתבוסה של הליכוד ב-1999 – אריק שרון. ועוד אינספור דוגמאות.

ולדוגמאות הללו, אפשר להוסיף את משבר הקורונה של 2020 – נפתלי בנט. אין צל של ספק, שבנט ידע לנצל את המשבר שנוצר בעקבות התנהלות הממשלה בקורונה, ולהכתיר את עצמו בעיני רבים כמבוגר האחראי.

בנט יורד לשטח, פוגש אנשים, תוקף פוליטיקאים, מציב אלטרנטיבות שונות, נואם נאומים "חוצבי להבות". ולקינוח, מוציא ספר העוסק במשבר. עוד נגיע לבנט. אך קודם אני רוצה להחזיר אתכם אחורה בזמן.

השנים הם 1993-1995. ראש הממשלה הוא יצחק רבין. יו"ר האופוזיציה הוא בנימין נתניהו. באותן שנים היה קרע עמוק בעם. משבר. העם התפלג בעקבות הסכמי אוסלו עליהם חתמו פרס ורבין ובעקבות הפיגועים הרבים שהיו באותה תקופה.

וכמו שהזכרתי בתחילת הטור – ממשברים יוצאים מנהיגים/אנשים שבהם העם רואה כמנהיג.

וכך גם הפעם. יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו ידע לנצל את המשבר בעקבות חתימת הממשלה בסדרת ההסכמי אוסלו והפיגועים הרבים, והכתיר את עצמו בעיני רבים כמבוגר האחראי. נתניהו יורד לשטח ולמקומות הפיגועים, פוגש אנשים, תוקף פוליטיקאים, מציב אלטרנטיבות שונות, נואם נאומים "חוצבי להבות" ולקינוח, מוציא ספר שעוסק בעקיפין במשבר.

ובכן נשמע לכם מוכר? הגיוני שכן. נתניהו של אמצע שנות ה-90, הוא הגירסה המוקדמת של בנט 2020. שניהם צעירים. נמרצים. מציבים חלופה לשלטון.

האם בנט של משבר הקורונה, ישכיל כמו נתניהו למנף את הבאזז מסביב, ויסיים כמוהו?
ימים יגידו