בפוליטיקה הישראלית קמה סוף סוף ממשלה בעזרת משבר הקורונה. לאחר כשלוש מערכות בחירות מתישות, זה קרה. בישראל קמה ממשלה. אך ערב הקמת הממשלה החדשה, ובנימין נתניהו סובל מכאב ראש לא פשוט.
תור דורשי התיקים בליכוד ומחזיקי ההבטחות ארוך. גוש הימין המאוחד נסדק בגלל מלחמה על תיקים. ובסיפור הזה כולם צודקים. יותר מידי מצפים לתיקים, מעט מידי אפשרויות להשביע את רצונם של כולם. על אף הרצון הטוב, זה פשוט לא אפשרי. גוש של 59 מנדטים רב על מעט תיקים. גוש הימין נסדק ובליכוד רשימת המאוכזבים תהיה גדולה. גם בגזרת כחול לבן לא שקט והמלחמה על התיקים גדולה.
כאן לא מדובר במלחמה על התיקים, אלא על טיבם. אך מבלי לעסוק בשאלה למי מגיע, כמה ולמה. עולה בחלוקת הצנע הזו שאלה מהותית. מדוע בפוליטיקה הישראלית נבחרי הציבור תאבי בצע ושררה. מדוע דווקא בזמן משבר הקורונה, בישראל קמה ממשלה מנופחת ובזבזנית. נדמה שהפוליטיקה זקוקה לניעור רציני.
הרב קלהר אמר פעם: "מנהיגות פירושה להיות משרת נאמן, מסור וחרוץ לאנשים שאתה מנהיג, ולהשתתף איתם גם בייסורים ולא רק בהנאות". נדמה שהפוליטיקה זקוקה לניעור רציני. מדוע נבחרי הציבור מתחננים להתמנות רק בעבור הכבוד ולא מסוגלים לעבוד למען אזרחי ישראל באמת. מתוך אידיאולגיה ושליחות ולא מתוך כבוד ושררה.
דווקא עכשיו אזרחי ישראל זקוקים לכך."ההגינות מחייבת אותנו לצאת לעזרת מנהיגנו, להתייצב לימינם ולחזק את רוחם, שכן הם אנשים קשישים לרוב והשמירה המתמדת לכיסאות מתישה את כוחותיהם"- כתב אפרים קישון, הגיע הזמן שהמשוואה תשתנה. הגיע הזמן שנבחרי הציבור יתחילו לשרת את אזרחי ישראל.
