ביקורת היא שיפוט ההערכה או ניתוח כלשהו. כשלעצמה היא דבר טוב אפילו מבורך. התקשורת היא הגוף המרכזי שמעביר ביקורת, בעיקר על התנהלות הממשלה ונבחרי הציבור
לאחרונה, יותר ויותר אנחנו שומעים ביקורת מסוג שונה. ביקורת מבית. עיתונאים ואנשי תקשורת בעיקר מימין מעבירים ביקורת חזקה על גופי התקשורת הימניים, או כפי שמכנה אותם קלמן ליבסקינד בטורו – "גידולי פרא". הטור של קלמן היה שיא הביקורת. הוא עורר סערה רבה ברשתות החברתיות, וגרם לאנשים לרדת לפרטים אישיים.
על פי טורו. נראה שקלמן מחזיק את הביקרות על גופי התקשורת, ערוץ 20 וגלי ישראל, הרבה זמן בבטן. הוא פרסם באותו שבוע אחרי שפרסם את טורו שבו הוא קורא לנתניהו לפרוש לעסקת טיעון.
אותם עיתונאים, שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו וכו', תקפו אותו על טורו – ובעקבות כך הוא התפוצץ וכתב את תורו התוקף אותם בחזרה.
אני לא נכנס אם מה שהוא כתב זה נכון. או האשמות של אנשי וגופי התקשורת מימין נכונות. אך אני כן רוצה להיכנס לגוף הביקורת של קלמן ועוד רבים אחרים, על אותם גופי תקשורת.
אותם אנשים שמעבירים ביקורת על אנשי התקשורת, בטענה שהם לא באמת עיתונאים אלא שופרות, כנראה לא קוראים מספיק למשל את ציוציו וטוריו של איש התקשורת בן כספית. כי אם הם כן היו קוראים אותו, הם בטח היו שמים לב שמדי שבת, יש עשרות ציוצים של בן על ההפגנות בבלפור. ולא נגדיהם.
כספית שולח תמונות כמעט מדי מוצ"ש מהמחלפים, מהצמתים מהגשרים, ולרגע ניתן לחשוב שמדובר בחשבון של יאיר לפיד. לפני עשרה ימים אפילו ניתן לראות כרזה המכוסה בטורו, המתייחסת להפגנות, בצורה שאפילו מארגניה לא חשבו לכתוב.
או למשל את אטילה שומפלבי, משום מה כמעט כל שבוע תראו אותו לפחות פעם אחת מראיין את אביגדור ליברמן במהדורתו בוויינט. או למשל את עיתון הארץ, שידוע כאחד שכתביו לא בדיוק אתרוגנים.
אך את כל אלה (ועוד רבים) משום מה קלמן ומבקרים אחרים שוכחים להזכיר בביקורת. אפשר אפילו להגיד – שהם שוכחים בכוונה. הרי כספית הוא רק עמוד אחד לפני טורו של קלמן במעריב. והרי בוויינט רבים צופים ורואים.
אז מדוע לבקר רק צד אחד? האם זה בגלל שנוח רק לבקר צד אחד? או שמה לא רוצים? טוב שתבקרו. רק אל תשכחו בסוף – לבקר את כולם.
